יום שבת, 14 בספטמבר 2013

איך להיות מעניין

מה גורם לאנשים להתעניין בנו? מה עושה שיחה מעניינת? מה הופך סיפור למעניין?

קית' ג'והנסטון - במאי ומורה לאימפרוביזציה אומר שבניגוד למה שמקובל לחשוב זו לא העלילה שעושה סיפור למעניין  אלא השינוי שהדמויות עוברות במהלכו, ובמדוייק יותר: התגובה של דמות א' לדמות ב'. השינוי זה מה שמעניין ושינוי רגשי מעניין אפילו יותר. אנשים מחווטים להתעניין בשינויים. אם אין שינוי אין עניין: אישה סוטרת לרעותה ברחוב - אנחנו מקשיבים ומסתקרנים - הן ממשיכות לריב ותוך דקה שתיים אנחנו מאבדים עניין. הן מתנשקות. תשומת הלב שלנו חוזרת אליהן. זה השינוי.

אם אנחנו רוצים להיות מעניינים - עלינו לאפשר למישהו אחר להשפיע עלינו - להגיב - לצחוק, להתעצב, להסתקרן. זה הכל.

אז למה אנחנו לא עושים את זה? פחד. הפחד להיתפש כחלשים: המוכנות לתת לאדם אחר להשפיע עלינו נתפשת כחולשה ואנחנו לא רוצים שיחשבו שאנחנו חלשים ואנחנו לא רוצים גם לחשוף חולשה. אם אסטרטגיית ההתנהגות שלנו היא אסטרטגיית ההתנהגות של איילה - אנחנו קופאים על מקומנו בהתרעה של איום מדומה או קיים - לא זזים - מקווים שלא יבחינו בנו. השעמום חוסר התזוזה והקיפאון הוא מנגנון הישרדותי. כדי להיות מעניינים אנחנו צריכים להתגבר עליו.

בחברת אנשים שגורמים לי אי נוחות, אני תמיד מסודר יותר, מבוקר יותר, מנומס יותר. אם הבוס שלי מספר בדיחה אני מגיב בצחוק מנומס. כשחבר מספר בדיחה אני עלול לצחוק בצורה בלתי נשלטת. כאדם בוגר החברה מצפה ממני (או שנדמה לי שהחברה מצפה ממני) להיות בשליטה, צפוי, קר רוח, שקט. מתי מותר לי להשתחרר? עם חברים קרובים, כשאני שתוי, כשאני מסומם. לפעמים אפשר לחשוב שזה לא האלכוהול שמשחרר אנשים וגורם להם לרקוד להביע רגשות ולהתנהג קצת בטרוף - אלא עצם הרשות לנהוג כך - "זה לא אני - אני פשוט שיכור"

אם אתם רוצים להיות מעניינים - הרשו לאדם שמולכם להשפיע עליכם.

אין תגובות:

פרסום תגובה