יום שישי, 31 במאי 2013

מחשבות על חרדה חברתית סמים ואהבה

לאחרונה פורסמה ידיעה על ניסיון ראשון לבדוק האם אקסטזי יכול לסייע לאנשים הסובלים מחרדה חברתית. (טיפול בחרדה חברתית באמצעות אקסטזי?)

הרבה אנשים הסובלים מחרדה חברתית מדווחים על שימוש באלכוהול כדרך להשתחרר בסיטואציות חברתיות. הממסד הרפואי לא תומך בכך ואומר שאנשים עם חרדה חברתית נמצאים בסיכון מוגבר להתמכר לסמים ואלכוהול תוך נסיון לטפל בעצמם.

אקסטזי או MDMA מכונה לפעמים סם האהבה ואכן ידוע ביכולתו להוריד מחסומים ולפתוח אנשים לקשר. למי שסובל מחרדה חברתית נפתח צוהר לעולם חדש: לפתע כל המחסומים - כל המעצורים - כל הדברים שמנעו ממני להאמין ולבטוח באנשים - שמנעו ממני לאהוב כי פחדתי להיפגע - פתאום כל אלו נעלמו - האם ככה נראים החיים ללא חרדה חברתית? בלי פחד להאמין? עם יכולת לבטוח? עם יכולת לאהוב?

האם חרדה חברתית גם לא מאפשרת לנו לאהוב. באמת לאהוב. עד הסוף. עד כלות? אנחנו כל כך עסוקים בפחד להיפגע ובמגננה שגם עצם הסיבה והמשמעות לחיים נשדדת מאיתנו?

אם סם כמו אקסטזי הוא הפתרון, מה זה אומר? האם בסוף בסוף הכל כימיה. חומרים במוח? עם כל הנסיונות לשנות חשיבה. עם כל החשיפות שאבצע - האם בסוף, ביולוגית, אני פשוט יצור חרד וזה גורלי? איזה מחשבה איומה ומדכאת. לחרדה יש סיבה אבולוציונית. ביולוגית - יצור חרד הוא זהיר יותר - שורד יותר - פחות חשוף לאיומים ונזקים. האומללות שלי מבחינת האבולוציה היא הצלחה.

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא רוצה להטיף לשימוש בחומרים פסיכוטרופים כגון אקסטזי כפתרון לבעיית החרדה שלכם. אל תלכו ותבלעו כדורים :). זכרו שאקסטזי כחומר ממריץ - ידוע גם בתור מעורר חרדה - ואנשים רגישים ולחוצים יכולים להגיע למצבים נפשיים קשים  ביותר מתוך שימוש בחומר זה.

ישנם דיווחים גם על חומרים אחרים, פחות מסוכנים (כמו אוקסיטוצין למשל, חומר המופרש לאחר אורגזמה - או בנשים לאחר הלידה) שמעודדים קשר ואמון בין אנשים. אולי המחקר צריך ללכת לכיוון הזה במקום לעודד אנשים לשימוש בחומרים נרקוטיים.

בינתיים עד שהמחקר ימצא פתרון כנראה שנצטרך להשפיע על הפעילות המוחית שלנו בדרכים עקיפות וזהירות יותר: לשנות מחשבות - לשנות אמונות - להתנסות בחשיפות. עם סמים או בלי סמים - אם אתם רוצים לאהוב - אתם צריכים לקחת סיכון - לתת אמון ולהוריד מחסומים.

יום חמישי, 23 במאי 2013

ביישנות יכולה להיות יתרון

השבוע התפרסמה כתבה מתורגמת בעתון הארץ: האבולוציה מוכיחה: ביישנות יכולה להיות יתרון.
בכתבה דוגמאות מעולם הטבע של התנהגות ביישנית/זהירה/מופנמת ולעומתה התנהגות נוטלת סיכונים מוחצנת. הטענה: במצבים מסויימים ביישנות היא יתרון.

האבולוציה איננה הישרדות החזקים כפי שנאמר בטעות בעברית: מדובר בהישרדות המתאימים (survival of the fittest), העובדה שלאותה תכונה ביטויים שונים אינה מקרית: אנחנו רואים אנשים בגבהים שונים, ועם מבנה גוף שונה, צורת שיער וצבע עור שונים והסיבה לכך היא מנגנון בסיסי של האבולוציה המכונה וריאביליות - גיוון. ולמה הגיוון הזה חשוב? כי הסביבה יכולה להשתנות ויתרון בסביבה אחת יכול להיות חיסרון במקום אחר. כך גם הציר מופנמות - מוחצנות. בסיטואציות מסויימות עדיף לקחת סיכון ובאחרות עדיף להיזהר.

למרות שהחברה המערבית בחרה לקדש את המוחצנים ובכך מייצרת סביבה עוינת למי שבאופיו שקט ומופנם יותר, מחקרים שונים קושרים יכולות ספציפיות גבוהות יותר בקרב השקטים והזהירים. מדובר ביכולות ותכונות כמו היכולת להעמיק, להבחין בפרטים, שיקול דעת, רצינות, אחריות ויצירתיות. לא מעט אמנים ומדענים נחשבים לטיפוסים מופנמים. להרהר,  להתבונן, להרגיש ולבטא את המתחולל בלב כל אלו תכונות שנמצא יותר בקרב המופנמים. אנשים כמו אלברט איינשטיין, דרווין, שופן, וגנדי נחשבים לטיפוסים מופנמים ושקטים.

הכלכלה העולמית עברה טלטלה עזה בשנים האחרונות ויתכן שלא מעט בזכות כל אותם נוטלי סיכונים מוחצנים שאמרו יהיה בסדר, כי הם לא פחדו להמר על העתיד של כולנו - המוחצנים נמשכים לנטילת סיכונים ובו זמנית גרועים מאוד בהערכה של סיכונים. האם לא היה עדיף לו בקרב כל אותם נותני ההלוואות והממנפים למיניהם היה יושב חנון זהיר ומפוחד?

בחברות שונות מהחברה המערבית, המופנמים והשקטים נחשבים למנהיגים רצויים. תכונות כמו כובד ראש, רצינות, ענייניות, ואכפתיות הן תכונות רצויות למנהיג. האם לא הגיע הזמן לשקול מחדש את נהיית הלב שלנו אל חסרי המורא וחסרי האחריות?


יום חמישי, 16 במאי 2013

נקודת מבט

הכל עניין של השקפה. נקודת מבט. מה הדברים שאנחנו בוחרים להעניק להם את תשומת ליבנו ועד כמה התהליך הזה מודע.

מכירים את התמונה המפורסמת הזאת?



מה אתם רואים? אשה צעירה או אישה זקנה? מה ראיתם קודם ומה זה אומר עליכם?

עכשיו הסתכלו בקטע הוידאו הבא. עקבו בתשומת לב אחר הכדור וספרו כמה פעמים השחקנים בלבן מוסרים את הכדור.





...

אם זאת הפעם הראשונה שראיתם את הקטע הזה...

בוודאי פספסתם את הגורילה.

אנחנו שבויים של ההרגלים שלנו, של נקודות מבט צפויות. והפירושים הלכאורה אובייקטיבים שלנו של המציאות תלויים בזווית הראייה הסובייקטיבית שאימצנו לעצמנו.

למה זה קשור לחרדה חברתית? כי חרדה חברתית היא נקיטת עמדה שלילית ומתגוננת על אירועים חברתיים. חרדה חברתית היא היא חיפוש התמקדות ועיסוק בלתי פוסק בכשלונות החברתיים שלנו. זוהי הגדלה של כל שגיאה. זהו עיסוק אובססבי ומוטה שלילית וזו בחירה להסתכל על המציאות מזווית אחת וצרה. אנחנו מנבאים שהרע מכל יקרה והוא אכן קורה. אנחנו חושבים שניכשל ואכן - זה קורה.

אם רק נאמץ נקודת מבט שונה. אם רק נכיר בכך שהעולם רחב וגדול יותר מפירור האבק שבחרנו להקדיש לו את חיינו,  אולי נראה סוף סוף את הגורילה. אולי המצוקה והכאב שהתמכרנו אליהם יקבלו פרופורציות חדשות.

---

התרגום השבועי מתוך כתביו של ד"ר ריצ'רדס: הכל עניין של גישה

יום שישי, 10 במאי 2013

דבר עם עצמך כל יום

שיטה נוספת מבית מדרשו של ד"ר ריצ'רדס - שיחה יומית עם עצמנו. קח את עצמך לשיחה ודבר עם עצמך בהיגיון. אל תתן לרגשות סוערים להכניע אותך. הירגע. 
ד"ר ריצ'רדס מדגים ומזכיר לנו מספר רעיונות שכבר דיברנו עליהם בעבר: לא לעשות הר מעכבר, שאין טעם להילחץ -דברים שאנחנו מפחדים מהם לעתים נדירות קורים ולכן אין טעם לחשוש ממשהו שלא קרה, ושאושרנו תלוי בנו ולא בנסיבות חיצוניות. הפעם ריצ'רדס טווה את כל הרעיונות האלו מחדש לתוך שיטת תזכורת יומית שמטרתה חיזוק הטבעה והטמעה של הרעיונות הנ"ל.

לקריאת השיטה: שיחה יומית עם עצמנו

יום חמישי, 2 במאי 2013

עוד מילה על פרפקציוניזם

בהמשך לפוסט של שבוע שעבר הנה תרגום נוסף מתוך התכנית של ד"ר ריצ'רדס: הבעיה עם פרפקציוניזם. שימו לב - הרצון להיות הטוב ביותר - להיות מושלם הוא סוג של צורת חשיבה שלילית שמביסה אותנו שוב ושוב. על פי ד"ר ריצ'רדס מחשבה כזאת היא תחרותית והשוואתית בבסיסה ואנחנו רוצים להימנע ממחשבות כאלו.
אני מוכרח להודות שויתור על מושלמות קשה לי. לפחות שאיפה לשלמות היא ערך ראוי בעיני. מי שכמוני לא מוכן לוותר על האידיאל הזה צריך להבין את המחיר של ההתעקשות הזאת והמחיר הוא תסכול תמידי.