שיחת טלפון מהעבר

אהבה ישנה שלי התקשרה. 20 שנה מאוחר מידי. מה שהיה כבר נבל, התפורר והיה לאבק. הכעס תחושת ההשפלה והפספוס כבר כהו. נותרה רק תחושה עמומה - הצער שאתה חש על מישהו אחר. כמו סרט עם סוף עצוב. החיים לשו ושינו אותי. השמנתי. התקשחתי. היום אני מדבר בקלות. אז הייתי עלה נידף - נרעד עם כל אוושה.

היא לא יודעת מי אני.
אני לא יודע מי היא.
אפילו את שמה החליפה. חזרה בתשובה. ילדה ילדים. עשתה רוורס וחזרה מחצית הדרך בשאלה. התגרשה.

עכשיו היא מדברת אלי בטלפון ואני לא מזהה את קולה. מתרגש. אבל לא מספיק כמו שאולי הייתי צריך להיות.
אני נחמד. נחמד מידי אליה. לא כועס. מרצה.

האם שכחתי איך היא נעלמה מחיי בלי הסבר, איך היא החזיקה אותי כמו כלבלב, איך היא שכחה ממני ברגע... ואני חביב. אדיב. לאדם שהכאיב. למה אני לא כועס?

אני: "ומה שלומך? ויש לך ארבעה ילדים? באמת? איזה יופי? גרושה. כן מעניין ... לא. לא. אני לא נשוי (מתנצל, למה אני מתנצל על מה יש לי להתנצל???). לא אין לי ילדים. נראה לי שזה קשה לי מידי ואני עדיין לא שם.... " (שוב מתנצל?)
היא: "אני מרגישה שאני צריכה לבקש ממך סליחה אבל אני לא יודעת על מה."
אני: "אין על מה. דברים קורים". (מה את מטומטמת? אני רציתי אותך ואת רצית כלב. על זה את צריכה לבקש סליחה)

השיחה משמימה. היא מתחילה לסגת. מבינה את הזרות. אם רמזה בתחילה על רצונה להיפגש עכשיו זה בלתי אפשרי: היא בצפון ואני במרכז. אנחנו רחוקים.

השיחה דלה.

ג'ונסטון אומר: זה מעניין כש A משפיע על B. השינוי הוא לב העניין. ושינוי רגשי מעניין יותר מכל. אני לא נותן לה להשפיע עלי. ומכאן העקרות. הלב מתרגש אבל החוץ נותר יבש.


מסקנות לעצמי:
להגיב.
להגיב בזמן
להיות אמתי
אין כבוד בשמירה על הכבוד.
תפסיק לנסות לרצות. זה מעייף ומתיש. לא רק את עצמך גם את הצד השני.
נחמה: היא זכרה אותי. השארתי סימן.

הרצון לשאת חן מרחיק אותנו מאותנטיות. שיחת הטלפון הזו הייתה רוויה בניסיון להיות חביב, בסדר, להרגיע.
זו לא הדרך.

העוצמה שבפגיעות - מחשבות בעקבות הרצאתה של ברנה בראון

ברנה בראון אומרת שהבסיס שלנו כבני אדם הוא כזה שגורם לנו לייחס חשיבות עליונה לקשרים שלנו עם אחרים. הקשרים האלו הם משמעות החיים באופן ביולוגי - כך אנחנו מחווטים. ברנה בראון מזהה בושה (shame)  כפחד מפני ניתוק של קשרים האלו - האם יש בי משהו שאם אחרים ידעו אותו או יבחינו בו הם לא ירצו להיות איתי בקשר, האם אני מספיק טוב כדי שאחרים ירצו להיות איתי בקשר? (שימו לב לכמה האבחנה הזאת קשורה לחרדה חברתית). על פי בראון, מי שלא מכיר את תחושת הבושה הזו משולל גם את היכולת לקשר או לאמפתיה בכלל.
כדי שתקשורת משמעותית תקרה אנחנו מוכרחים לחשוף את עצמנו ולהראות את עצמנו לעולם כפי שאנחנו - זהו מצב פגיע במיוחד שמחזיר אותנו לנושא הבושה - אם יראו אותנו כפי שאנחנו האם יאהבו אותנו - האם עדיין ירצו בנו? האם אנחנו ראויים לקשר?
מסתבר שהדבר שמונע מאיתנו לייצר קשרים משמעותיים הוא הבושה - הפחד להיחשף - הפחד שלא יאהבו אותנו. אנשים שמאמינים שהם ראויים לאהבה ולחיבה - משיגים אותה - בעיקר משום שאינם פוחדים להיות פגיעים ולהיחשף.
אנשים שלמים אינם מפחדים לגלות את עצמיותם האותנטית לאחרים ביחד עם הפגמים והכשלונות שלהם. אנשים שלמים מבינים את ההכרח שבפגיעות על מנת ליצור תקשורת אמתית - הם יהיו אלו שמוכנים לומר ראשונים: אני אוהב אותך. הם יהיו מוכנים לנסות ולהסתכן בכישלון.
פגיעות היא המקור לפחד ואשמה אך היא גם המקור לקשר, שמחה, אהבה ויצירתיות

הנה מה שלמדתי:

כדי לחיות את החיים במלואם אנחנו מוכרחים לקחת סיכונים רגשיים.

להגיד אני אוהב, להודות בחולשות

פגיעות  היא הזדמנות להיות אדם שלם בתנאי שמתגברים על הנמנעות. בתנאי שמפסיקים לשקול שיקולים. מסתכנים תוך ידיעה שכישלון אפשרי. מוותרים על שליטה.

כשאנחנו מרשים לעצמנו להיפתח לזולת אנחנו חיים כאדם אותנטי והקשרים שלנו נעשים משמעותיים יותר

כשאני אפסיק לפחד לומר: "אני אוהב", "אני רוצה בקרבתך" כשאוכל לוותר על שליטה ולהסתכן בכישלון - החיים שלי יהיו שלמים יותר - נכונים יותר - מספקים יותר.

הרעיונות האלו אינם חדשים, ברנה בראון בעיקר מוסיפה להם חיזוק מדעי. הרעיונות האלו משתלבים יפה עם עקרונות הקבוצה שלנו "מים שקטים" - תמיד הקדשנו חלק מהקבוצה לשיחה אמתית - שיחה גלוית לב. אמרנו שהחשיפה צריכה להיות גם אישית ורגשית כי זה הבסיס לקשר בין בני אדם. אמרנו שעם חרדה חברתית הרבה פעמים אתה עוסק בהסתרה של מי שאתה כי אתה מפחד שאם יגלו אולי לא ירצו אותך, רצינו להרשות לעצמנו להיכנס למצב פגיע כדי לקדם את היכולת שלנו ליצור קשר. רצינו ללמוד להתגבר על הנטייה שלנו להתחבא. רצינו למצוא מקום מקבל ואוהב שיחבק את פגיעותינו.
הרצאתה של בראון פקחה את עיני לאמת חשובה שחשוב להגיד אותה - כולם מפחדים. אף אחד לא רוצה להיפגע. בכולנו (עם או בלי חרדה חברתית) מידה של בושה ורצון שיאהבו אותנו והמסר שלה הוא מסר אוניברסלי: אנחנו חייבים לעצמנו למצוא את האומץ להיחשף, להיות אותנטיים, כדי לחיות חיים שלמים ואמתיים.

מחשבות על חרדה חברתית סמים ואהבה

לאחרונה פורסמה ידיעה על ניסיון ראשון לבדוק האם אקסטזי יכול לסייע לאנשים הסובלים מחרדה חברתית. (טיפול בחרדה חברתית באמצעות אקסטזי?)

הרבה אנשים הסובלים מחרדה חברתית מדווחים על שימוש באלכוהול כדרך להשתחרר בסיטואציות חברתיות. הממסד הרפואי לא תומך בכך ואומר שאנשים עם חרדה חברתית נמצאים בסיכון מוגבר להתמכר לסמים ואלכוהול תוך נסיון לטפל בעצמם.

אקסטזי או MDMA מכונה לפעמים סם האהבה ואכן ידוע ביכולתו להוריד מחסומים ולפתוח אנשים לקשר. למי שסובל מחרדה חברתית נפתח צוהר לעולם חדש: לפתע כל המחסומים - כל המעצורים - כל הדברים שמנעו ממני להאמין ולבטוח באנשים - שמנעו ממני לאהוב כי פחדתי להיפגע - פתאום כל אלו נעלמו - האם ככה נראים החיים ללא חרדה חברתית? בלי פחד להאמין? עם יכולת לבטוח? עם יכולת לאהוב?

האם חרדה חברתית גם לא מאפשרת לנו לאהוב. באמת לאהוב. עד הסוף. עד כלות? אנחנו כל כך עסוקים בפחד להיפגע ובמגננה שגם עצם הסיבה והמשמעות לחיים נשדדת מאיתנו?

אם סם כמו אקסטזי הוא הפתרון, מה זה אומר? האם בסוף בסוף הכל כימיה. חומרים במוח? עם כל הנסיונות לשנות חשיבה. עם כל החשיפות שאבצע - האם בסוף, ביולוגית, אני פשוט יצור חרד וזה גורלי? איזה מחשבה איומה ומדכאת. לחרדה יש סיבה אבולוציונית. ביולוגית - יצור חרד הוא זהיר יותר - שורד יותר - פחות חשוף לאיומים ונזקים. האומללות שלי מבחינת האבולוציה היא הצלחה.

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא רוצה להטיף לשימוש בחומרים פסיכוטרופים כגון אקסטזי כפתרון לבעיית החרדה שלכם. אל תלכו ותבלעו כדורים :). זכרו שאקסטזי כחומר ממריץ - ידוע גם בתור מעורר חרדה - ואנשים רגישים ולחוצים יכולים להגיע למצבים נפשיים קשים  ביותר מתוך שימוש בחומר זה.

ישנם דיווחים גם על חומרים אחרים, פחות מסוכנים (כמו אוקסיטוצין למשל, חומר המופרש לאחר אורגזמה - או בנשים לאחר הלידה) שמעודדים קשר ואמון בין אנשים. אולי המחקר צריך ללכת לכיוון הזה במקום לעודד אנשים לשימוש בחומרים נרקוטיים.

בינתיים עד שהמחקר ימצא פתרון כנראה שנצטרך להשפיע על הפעילות המוחית שלנו בדרכים עקיפות וזהירות יותר: לשנות מחשבות - לשנות אמונות - להתנסות בחשיפות. עם סמים או בלי סמים - אם אתם רוצים לאהוב - אתם צריכים לקחת סיכון - לתת אמון ולהוריד מחסומים.