אנליזה ואנליזה מחודשת היא הטבע של המופנם. אנחנו המחכים. אנחנו המתבוננים. אנחנו האיילה שלא ניגשת למעיין - האיילה שמחכה - אולי מסתתר שם נמר ואולי זאב? - נחכה ונראה. האבולוציה הביאה אותנו לכאן על שום טבענו הנשמר והיום, בעולם אנושי - דיגיטלי ומהיר - אנחנו נמעכים תחת העול של אינספור החלטות שכולן מסתמנות כסכנה. העליה האקספוננציאלית בצורך להחליט החלטות גרמה לנו להאט עד כדי קיפאון מפוחד. אם היינו איילה - היינו מתים כבר מצמא.
ואני שואל: איך מתמודדים עם עולם מהיר? להסתגל ולרוץ עם כולם? להנות ולחיות ולעבוד ולרקוד או לשתוק ולהירגע ולעצור ולוותר? שוב אותה דילמה: שקט או מלהיב. דיכאון או חרדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה