יום חמישי, 19 ביוני 2014

בין חרדה חברתית להפרעת חרדה חברתית – האם חרדה חברתית היא בעיה נפשית, בעיה חברתית או אופי

הפרעת חרדה חברתית היא מושג פסיכולוגי שהחל לצבור עניין אי שם בשנות ה-80 והמשיך לצבור תאוצה בשנות האלפיים. כיום יותר ויותר אנשים מאובחנים עם חרדה חברתית והמושג מוצא את דרכו כמטבע לשון לשפת הדיבור. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים חרדה חברתית. האם כל מי שסובל מחרדה חברתית סובל מהפרעת חרדה חברתית?
עם חדירתו של המושג חרדה חברתית לתוך שפת הדיבור אי אפשר יותר להתייחס לחרדה חברתית כהפרעה פסיכולוגיות בלבד, חרדה חברתית הרחיבה את גבולותיה אל מחוץ לתחום הפסיכולוגיה וכעת אפשר להתייחס לחרדה חברתית גם כחוויה קיומית/סוציולוגית.

כחוויה קיומית סוציולוגית ניתן להגדיר חרדה חברתית כך: חרדה חברתית היא מצב קיומי של אדם רגיש ומופנם בחברה שמקדשת מוחצנות ומתייגת מופנמות כפגם.  הסטנדרטים החברתיים העכשוויים לא מחבקים את אלו מאיתנו שנוטים למופנמות ורגישות. העולם המודרני הוא צעקני מהיר וחברתי ומעודד את כל מי שאינו כזה לראות את עצמו כפגום. אתה "צריך" שיהיו לך 1000 חברים בפייסבוק, אתה "צריך" להתגבש עם חבריך לעבודה, לצאת , לכבוש, לזיין. לשבת עם התה והלימון והספרים זה בהחלט כבר לא מספיק טוב. החברה אומרת לנו שהמבט שלנו צריך להיות מופנה החוצה ושמבטם של האחרים צריך להיות מופנה אלינו. מי שבאופיו הוא שקט מצד אחד ומצד שני מפנים את המסר הזה יסבול מסתירה פנימית שתביא אותו להתבייש ולכעוס על עצמו - זוהי חרדה חברתית

הפסיכולוגיה מגדירה הפרעת חרדה חברתית כחשש או פחד שתיגרם לנו השפלה, מבוכה או ביקורת. דוגמאות יכולות להיות לדבר לפני קהל, מול הבוס, בדייט, בריאיונות עבודה. חרדה חברתית יכולה להתבטא בקושי למצוא בני זוג, בבדידות חברתית ובקשיים בלימודים ובעבודה. אבל האם כל מי שהוא קצת יותר מופנם מאחרים ושלוקח לו יותר זמן "להתחמם" בחברה סובל מהפרעה נפשית?
ה DMS – התנ"ך של הפסיכולוגים מונה מעל 300 הפרעות ומחלות נפש. הפרעת נפש כפי שהיא מוגדרת ב DMS , היא למעשה שורה של סימפטומים המאוגדים תחת כותרת אחת. בניגוד למחלות פיסיות, חרדה חברתית והפרעות נפש ככלל לא מאובחנות באמצעות סמן ביוכימי כלשהו. אבל זה לא אומר שהפרעות לא קיימות: גם איידס היא תסמונת ולקח זמן בטרם אובחן הגורם הביולוגי לאיידס (נגיף ה HIV) – אז העובדה שאין סמנים ביולוגים המסייעים לאבחנה לא אומרת שהפרעת חרדה חברתית לא קיימת.
השאלה היא בעצם מתי טבע מופנם וביישנות עוברים קו מסוים שאחריו ניתן לאבחן הפרעה נפשית כמו הפרעת חרדה חברתית. התשובה היא מורכבת וברור שלא מדובר בקו אלא באזור אפור ורחב.

לפעמים ההפרעה התפקודית היא נרחבת וברורה ואז האבחון קל: אם חרדה חברתית מונעת ממך למצוא עבודה (כי אתה נמנע מריאיונות), אם חרדה חברתית מונעת ממך למצוא בן/בת זוג (כי אינך עומד במתח הכרוך בדייט או אינך מסוגל ליזום פגישה למטרות רומנטיות), אם חרדה חברתית מונעת ממך חיי חברה (משום שהמתח הכרוך בכל פגישה חברתית הוא גדול מידי) אז ברור למדי שאתה סובל מחרדה חברתית. 
אבל אם אלו הקריטריונים לאבחון חרדה חברתית – אז ככל הנראה אנחנו ניצבים בפני מגפה של יתר איבחון – מעט מאלו המאובחנים כסובלים מהפרעת חרדה חברתית באמת נמצאים במקום התפקודי הזה.

יש גם את מי שאינו נמנע אבל עדיין ביישנות ומופנמות גורמים לו לסבל: ישיבות צוות בעבודה גורמות לו מתח, הוא פגש את בת זוגו באתר הכרויות ומעולם לא העז "להתחיל" עם בחורה. יש לו חברים – אבל קשה לו ליצור קשרים חדשים ולפנות לאנשים חדשים. החיים החברתיים שלו מצומצמים ובניגוד למופנמים אחרים הוא מרגיש שהוא מפסיד משהו שהוא לא חי את חייו עד תומם. הוא מסתכל באחרים בקנאה. נראה לו שהחיים שלו יבשים ומשעממים ושלהם תוססים ומלאי עניין. האם אדם כזה סובל מחרדה חברתית? אולי הוא "סתם" ביישן שמתבייש במופנמותו.

במציאות רבים מהסובלים מחרדה חברתית בעצם מתקשים לקבל את אופיים המופנם. אם החברה היתה יותר סובלנית ומקבלת כלפי מופנמות פחות אנשים היו סובלים מחרדה חברתית. אם זו לא היתה בושה להיות שקט היינו רואים פחות אבחונים של חרדה חברתית. הגינוי של התכונה הוא שיוצר את המצוקה ולא התכונה עצמה.