.jpg)
כל זה טוב ויפה, אבל מסתבר שההערכה העצמית שלנו היא תלוית סביבה: כלומר אנחנו נאמין שאנחנו מוצלחים אם הסביבה שאנחנו חיים בה תעריך ותראה את התכונות והיכולות שלנו כחיוביות. אנחנו זקוקים לאישור חברתי שאנחנו אכן מוצלחים.
אנחנו חיים בעולם המקדש מוחצנות, חשיבה מהירה ואת מספר החברים בפייסבוק. אדם יכול להיות יצירתי, רגשי ואינטליגנטי - אבל אם הסביבה משדרת לו שהוא אטי מידי - מוזר מידי - שונה מידי -יקשה עליו לפתח הערכה עצמית. הערכה עצמית נקבעת על ידי יכולתו של אדם להגיע להשגים המוערכים על ידי החברה שבה הוא חי. בעבר משוררים וסופרים זכו לאהדה. דמויות שתקניות וסגורות שבו את לב הציבור כמסתוריות ועמוקות. הגבר הישן היה גבר שותק. והייתה סביבו הילה של קוליות. אם קלינט איסטווד היה נולד היום הוא היה מקוטלג כחנון-מוזר עם חיבה מבהילה לכלי נשק. אם אתה גבר ונולדת היום עדיף שתהיה מגניב מצחיק ומהיר - עדיף שתהיה ציון ברוך - כי רק אז תזכה בבחורה. אם תהיה קלינט איסטווד כנראה שלכל היותר תהיה ה"ידיד הטוב"
חרדה חברתית היא פונקציה חברתית. העולם אומר לי להתבייש במופנמות שלי. העולם לא אמר את זה לאבא שלי. או שהוא אמר את זה, אבל פחות.
הסביבה אומרת לי שמוחצנות היא ערך ושהיא ערך חשוב. אני מפנים את האמירה: מכיוון שכאדם אני מופנם - נפגעת הערכתי העצמית.
לא נוכל לשנות את העולם, אבל הערכה עצמית אינה קשורה לממד החברתי בלבד. יש לנו תכונות נוספות והערכתנו העצמית נקבעת לפי עד כמה הן חשובות לנו ועד כמה אנחנו מוצלחים בהם. חרדה חברתית קשורה להתמקדות אובססיבית בציר מוחצנות ומופנמות ונטייה לשכוח מתכונות אחרות שאנחנו מוצלחים בהן וייתכן אף שמוערכים עליהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה