למהנדסים ולאמנים שעובדים לבד:
אל תשכחו להיות גאים
אתם מסובבים את העולם. אתם נותנים לו משמעות. אתם המהות, השאר הם שטות
יצירה אמתית מגיעה מבפנים, ולעתים נדירות מתוך שיתוף, שיתוף מחלק את האחריות, שיתוף מחלק את הרגש, שיתוף מחלק את האמת. אמרו לכם שצריך לעבוד ביחד. שלבד זו חולשה. שיקרו לכם.
כשמסתכלים על תהליך קבלת החלטות בקבוצה התופעות האלה תמיד חוזרות: עצלות מחשבתית, קונפורמיזם והתבטלות מול החזק. שלחתם פעם מייל לשני אנשים? הסיכוי שתקבלו תשובה לא גדל פי שניים אלא קטן פי שניים. למה? בגלל חלוקת אחריות. בגלל שאוטומטית פרטים השייכים לקבוצה מסתמכים על כך שמישהו אחר יעשה את העבודה וכל אחד תורם מראית עין. עבודה אמתית, עבודה הדורשת עומק מתבצעת לבד. הקבוצה היא אסוציאטיבית ופרועה ומי שמדבר חזק יותר - את קולו שומעים. בקבוצה רעיונות טובים נרמסים מטעמים פרסונליים, מפחד או מהתרפסות לפני השליט. אין זמן לפתח רעיון ולהשתעשע בו ולבחון אותו מזוויות שונות. הקבוצה תמיד תשאף אל הממוצע הבטוח, רעיונות פורצי דרך, רעיונות מקוריים שייכים לאחד שחשב עליהם ואף פעם לא לעדר הקרנפים.
איינשטיין, ניוטון ודרווין לא עבדו בצוות. כדי להיות יצירתי, כדי להעמיק, כדי להבין דברים עד הסוף אתה צריך להיות לבד. ואם אתם מעדיפים להיות לבד ואם אתם מרגישים נוח בבדידותכם ואם אתם טיפוסים מתבוננים וחושבים אל תשכחו את זה ואל תתנו למיתוס העבודה הקבוצתית לבלבל אתכם או לפקפק בעצמכם.
זה נכון להיות מופנמים. לפחות, זה לא פחות נכון מלהיות מוחצנים. זה לא ציר של רע וטוב. זה כמו נטיה מינית. זה פשוט ככה.
זכרו את דבריו של סטיב ווזניאק:
"רוב הממציאים והמהנדסים שפגשתי דומים לי - הם ביישנים והם חיים בתוך הראש שלהם. הם כמעט כמו אמנים. בעצם, הטובים ביותר ביניהם הם אכן אמנים. ואמנים עובדים טוב ביותר לבד. במקום שיש להם שליטה על עיצובה של המצאה, בלי שהמון אנשים אחרים יתכננו אותה לצורך שיווק או איזו ועדה אחרת. אני לא מאמין שמשהו ממש מהפכני הומצא אי פעם על ידי ועדה. אם אתם המהנדסים הנדירים שהם גם ממציאים וגם אמנים, אתן לכם עצה שאולי קשה לקבל. העצה היא: עבדו לבד. תוכלו לתכנן מוצרים ורכיבים מהפכניים אם תעבדו בעצמכם. לא בוועדה. לא בצוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה