אנשים מנוסים בחרדה חברתית הם שבעי אכזבות גם מפרק החשיפה בחייהם - אנחנו זוכרים את כל הפעמים שנכנסנו בקיר - שמענו בעצתם של אחרים והחלטנו להתמודד עם הפחד - התחלנו עם מלכת הכיתה בגמגום והיא לעגה לנו, הלכנו למסיבה - רקדנו - ועשינו צחוק מעצמנו - אנחנו זוכרים הכל וזוכרים במרירות.
אז איך נחשפים בצורה נכונה? בצורה שתהיה יעילה - שלא תפגע בנו ולא תגרום לנו לחוש יותר רע. הנה מספר עקרונות שחשוב לזכור:
- חשיפה צריכה להיות מדורגת - לא נכנסים ישר למים העמוקים - מתחילים עם מצופים ומעלים את הקושי לאט לאט - לא קובעים נאום מול כל החברה לפני שמנסים להשחיל מילה פה או שם בישיבות של 12 אנשים
- לחבק את הפחד. לא לברוח מהר מידי מהחשיפה - לפעמים אנחנו ממהרים להיחשף וממהרים לברוח מהחשיפה. סוף סוף התקשרתי לבחורה שמוצאת חן בעיני - "מה שלומך? אה את מרגישה קצת חולה? טוב אני אתקשר ביום אחר." לא טוב. לא ככה. אם כבר אזרת אומץ ונחשפת הרעיון הוא לשהות בתוך הסיטואציה מעוררת החרדה מספיק זמן כדי לחוש אותה מתפוגגת. זוהי למידה מניסיון - בפעם הבאה נידע שהחרדה תתפוגג ופחות נפחד לנסות. בכלל, צורת המחשבה הרצויה היא לא לצפות לא לחוש חרדה בכלל (אנחנו לא רובוטים) - אלא ללמוד לנהל אותה - להתמודד איתה - לא לתת לה להכניע אותנו
- להיחשף לעתים קרובות וכמה שיותר - זה לא יעבוד אם תעשה את זה פעם בשנה
- להפוך את החשיפה למשחק ולאתגר - לפעמים "לא נעים" להחזיר מנה במסעדה - חבר שלי ואני הפכנו את זה למשחק ולתקופה מסוימת הפכנו לאימת המלצרים באיזור המרכז. זה הרבה יותר קל כשהמחשבה היא לבדוק את עצמך - האם אני יכול? - במקום להתעסק עם מחשבות של - "מה יגידו" ו"איזה פדיחה"
- הסתכל אחורה בשמחה. לפעמים אנחנו נחשפים בצורה סבירה אבל ההרגל המחשבתי שלנו לבקר את עצמנו מנצח. אנחנו מוצאים טעויות וכשלונות ולא מרוצים מעצמנו. חשוב לסגל צורת מחשבה האומרת שכל ניסיון הוא סוג של הצלחה. ואם כבר עוסקים בהשוואות לבדוק את המקום שלנו היום לעומת העבר. בדרך כלל אנשים שמחויבים לחשיפות יכולים בצורה אובייקטיבית לסמן גרף של עליה בין המקום שהיו והמקום שהם היום. אם הנטיה האוטומטית שלכם היא לבקר ולהתעלל בעצמכם נסו לבדוק האם אתם בגרף של עליה - אם כן אל תזלזלו בכך וטפחו לעצמכם על השכם.
עוד על עקרונות החשיפה המוצלחת בפרק מתוך הספר "למות מבושה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה