בכתבה דוגמאות מעולם הטבע של התנהגות ביישנית/זהירה/מופנמת ולעומתה התנהגות נוטלת סיכונים מוחצנת. הטענה: במצבים מסויימים ביישנות היא יתרון.
האבולוציה איננה הישרדות החזקים כפי שנאמר בטעות בעברית: מדובר בהישרדות המתאימים (survival of the fittest), העובדה שלאותה תכונה ביטויים שונים אינה מקרית: אנחנו רואים אנשים בגבהים שונים, ועם מבנה גוף שונה, צורת שיער וצבע עור שונים והסיבה לכך היא מנגנון בסיסי של האבולוציה המכונה וריאביליות - גיוון. ולמה הגיוון הזה חשוב? כי הסביבה יכולה להשתנות ויתרון בסביבה אחת יכול להיות חיסרון במקום אחר. כך גם הציר מופנמות - מוחצנות. בסיטואציות מסויימות עדיף לקחת סיכון ובאחרות עדיף להיזהר.
למרות שהחברה המערבית בחרה לקדש את המוחצנים ובכך מייצרת סביבה עוינת למי שבאופיו שקט ומופנם יותר, מחקרים שונים קושרים יכולות ספציפיות גבוהות יותר בקרב השקטים והזהירים. מדובר ביכולות ותכונות כמו היכולת להעמיק, להבחין בפרטים, שיקול דעת, רצינות, אחריות ויצירתיות. לא מעט אמנים ומדענים נחשבים לטיפוסים מופנמים. להרהר, להתבונן, להרגיש ולבטא את המתחולל בלב כל אלו תכונות שנמצא יותר בקרב המופנמים. אנשים כמו אלברט איינשטיין, דרווין, שופן, וגנדי נחשבים לטיפוסים מופנמים ושקטים.
הכלכלה העולמית עברה טלטלה עזה בשנים האחרונות ויתכן שלא מעט בזכות כל אותם נוטלי סיכונים מוחצנים שאמרו יהיה בסדר, כי הם לא פחדו להמר על העתיד של כולנו - המוחצנים נמשכים לנטילת סיכונים ובו זמנית גרועים מאוד בהערכה של סיכונים. האם לא היה עדיף לו בקרב כל אותם נותני ההלוואות והממנפים למיניהם היה יושב חנון זהיר ומפוחד?
בחברות שונות מהחברה המערבית, המופנמים והשקטים נחשבים למנהיגים רצויים. תכונות כמו כובד ראש, רצינות, ענייניות, ואכפתיות הן תכונות רצויות למנהיג. האם לא הגיע הזמן לשקול מחדש את נהיית הלב שלנו אל חסרי המורא וחסרי האחריות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה