‏הצגת רשומות עם תוויות הימנעות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הימנעות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 4 באוגוסט 2014

למידת הימנעות

אתה מתעורר עירום בכלוב ברזל נעול בתוך חדר ריק. רצפת הכלוב עשויה מתכת קרה ואור צהבהב קלוש בוקע מתוך נורה פשוטה המשתלשלת מהתקרה גבוה מעל תקרת הכלוב. אתה מבחין שהכלוב מחולק לשני תאים שמעבר צר מפריד ביניהם. לפתע הנורה שבתקרת הכלוב מהבהבת. אתה מבין שמישהו מנסה לסמן לך דבר מה ואז ההבהוב נפסק. בעוד אתה מביט תוהה בנורה זרם חשמל הנובע מרצפת הכלוב חורך את כפות רגליך שלך. אתה צורח באימה ורץ ומדלג באוויר בניסיון נואש להימנע מהזרם המטלטל, ונתלה בדפנות הכלוב רק כדי לגלות שגם הן מחושמלות, ואז אתה נדחק בחוסר אונים דרך המחיצה אל התא השני כשפתאום הזרם נפסק ואתה נשכב על רצפת המתכת הבוגדנית רועד וכואב. הרצפה עכשיו שקטה אבל אתה חושש ממנה ומחפש מוצא. ביאוש אתה נשען על הסורגים ומחכה. שעות עוברות ואתה כבר כמעט נרדם כשהנורה מהבהבת שוב. אתה נדרך. מפוחד. שניות ספורות אחר כך הכאב החשמלי שוב מפלח את גופך ואתה קופץ באימה מהתא השני חזרה לראשון כדי לגלות ששם הרצפה שקטה . מספר ניסיונות כאלה מלמדים אותך במהירות להקשיב לאור ולהימלט אל התא הנגדי בכל פעם שהוא מהבהב. ביום השני לשהותך בכלוב אתה אפילו לא נדרך - כשהאור מהבהב - אתה פשוט עובר באטיות אל הצד הטוב. אל הצד השקט. כך עוברים הימים. הנורות מהבהבות. אבל אין כאב.

מזל טוב. למדת להימנע. אתה כלל לא יודע שהמערכת המחשמלת נותקה וכבר אינה קשורה יותר לנורה. אתה רק נענה להבהובים מתוך הרגל או ציות או פחד. מה שמפעיל אותך עכשיו זו האמונה שכך תימנע מהכאב.




למי שלמד פסיכולוגיה, אולי התיאור הזה נשמע מוכר, ניסויים דומים נערכו בחולדות ומדגימים את המושג למידת הימנעות  -  התנהגות שמתרחשת על מנת למנוע גירוי בלתי נעים.

הימנעות היא אסטרטגיית התנהגות נפוצה בהקשר של חרדה חברתית. אם אתה נימנע מאירועים חברתיים, נמנע מדייטים, נמנע מלדבר לפני קהל, הרי זה רק משום שכאב ישן או כאב מדומיין הביא אותך ללמוד שכך תימנע מהכאב. גם אם המקור לכאב כבר לא קיים: דחייה שחווית בעבר, ילדים שלעגו לך בבית הספר, הביאו אותך להאמין שאירועים חברתיים הם מסוכנים ועלולים לגרום לכאב ועכשיו אתה נמנע. ומכיוון שאתה נמנע אין לך שום דרך להיווכח אחרת. ייתכן שכבר לא לועגים לך, ייתכן שנשים נמשכות אליך אבל כל זמן שאתה נמנע לא תוכל לדעת - לא תוכל להפריך את הקונספציה שאתה לכוד בתוכה.

זוהי הסיבה שאם ברצונך להתגבר על חרדה חברתית עליך להפסיק להימנע - ונכון - זה קשה להישאר בידיעה בתא כשכל האורות מהבהבים ומסמנים סכנה, ויכול להיות (ונזנח לרגע את האנלוגיה לכלוב החשמלי) שהחרדה לא מאפשרת לך לתפקד כפי שהיית רוצה, יכול להיות ששנים של הימנעות הותירו את חותמם ונשארת מאחור ואתה צריך ללמוד ולהתנסות בדברים שאחרים חוו בנערותם המוקדמת ועכשיו זה קשה. אל תוותר. המחסום פחות גבוה ממה שנדמה לך. כדי להתגבר על חרדה חברתית אתה מוכאח להפסיק להימנע

יום רביעי, 26 במרץ 2014

חשיפה

כולם יודעים שהבסיס להתגברות על חרדה חברתית (ועל כל פחד) הוא להפסיק להימנע ולהתחיל להיחשף. ככל שנמנעים יותר הפחד גובר - ככל שנחשפים יותר החרדה מוכחדת בתהליך של דה-סנסתיזציה.
אנשים מנוסים בחרדה חברתית הם שבעי אכזבות גם מפרק החשיפה בחייהם - אנחנו זוכרים את כל הפעמים שנכנסנו בקיר - שמענו בעצתם של אחרים והחלטנו להתמודד עם הפחד - התחלנו עם מלכת הכיתה בגמגום והיא לעגה לנו, הלכנו למסיבה - רקדנו - ועשינו צחוק מעצמנו - אנחנו זוכרים הכל וזוכרים במרירות.
אז איך נחשפים בצורה נכונה? בצורה שתהיה יעילה - שלא תפגע בנו ולא תגרום לנו לחוש יותר רע. הנה מספר עקרונות שחשוב לזכור:

  1. חשיפה צריכה להיות מדורגת - לא נכנסים ישר למים העמוקים - מתחילים עם מצופים ומעלים את הקושי לאט לאט - לא קובעים נאום מול כל החברה לפני שמנסים להשחיל מילה פה או שם בישיבות של 12 אנשים
  2. לחבק את הפחד. לא לברוח מהר מידי מהחשיפה - לפעמים אנחנו ממהרים להיחשף וממהרים לברוח מהחשיפה. סוף סוף התקשרתי לבחורה שמוצאת חן בעיני - "מה שלומך? אה את מרגישה קצת חולה? טוב אני אתקשר ביום אחר." לא טוב. לא ככה. אם כבר אזרת אומץ ונחשפת הרעיון הוא לשהות בתוך הסיטואציה מעוררת החרדה מספיק זמן כדי לחוש אותה מתפוגגת. זוהי למידה מניסיון - בפעם הבאה נידע שהחרדה תתפוגג ופחות נפחד לנסות. בכלל, צורת המחשבה הרצויה היא לא לצפות לא לחוש חרדה בכלל (אנחנו לא רובוטים) - אלא ללמוד לנהל אותה - להתמודד איתה - לא לתת לה להכניע אותנו
  3. להיחשף לעתים קרובות וכמה שיותר - זה לא יעבוד אם תעשה את זה פעם בשנה 
  4. להפוך את החשיפה למשחק ולאתגר - לפעמים "לא נעים" להחזיר מנה במסעדה - חבר שלי ואני הפכנו את זה למשחק ולתקופה מסוימת הפכנו לאימת המלצרים באיזור המרכז. זה הרבה יותר קל כשהמחשבה היא לבדוק את עצמך - האם אני יכול? - במקום להתעסק עם מחשבות של - "מה יגידו" ו"איזה פדיחה"
  5. הסתכל אחורה בשמחה. לפעמים אנחנו נחשפים בצורה סבירה אבל ההרגל המחשבתי שלנו לבקר את עצמנו מנצח. אנחנו מוצאים טעויות וכשלונות ולא מרוצים מעצמנו. חשוב לסגל צורת מחשבה האומרת שכל ניסיון הוא סוג של הצלחה. ואם כבר עוסקים בהשוואות לבדוק את המקום שלנו היום לעומת העבר. בדרך כלל אנשים שמחויבים לחשיפות יכולים בצורה אובייקטיבית לסמן גרף של עליה בין המקום שהיו והמקום שהם היום. אם הנטיה האוטומטית שלכם היא לבקר ולהתעלל בעצמכם נסו לבדוק האם אתם בגרף של עליה - אם כן אל תזלזלו בכך וטפחו לעצמכם על השכם.


עוד על עקרונות החשיפה המוצלחת בפרק מתוך הספר "למות מבושה"

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

שיחות טלפון - שני קצרצרים בסדרה סיפורים על אנשים ששכחו לחיות

שני קצרצרים בסדרה סיפורים על אנשים ששכחו לחיות

  1. חני פוטר - סיפור על זוג החברים לעבודה חני וצפי. חני פוטר מהעבודה וצפי מבטיח לעצמו להתקשר אל חברו... מתישהו...
  2. שירה לא עונה - סיפור על חרדת טלפונים



יום שישי, 8 בנובמבר 2013

קשה לי זה לא תירוץ

אנחנו נוטים לחשוב על עצמנו כעל בני אדם טובים, רגישים ובעלי מוסר וכל זה נכון. נכון, אבל לא מספיק. כי יותר מידי פעמים אנחנו משתמשים בכך שאנחנו רגישים מידי כתירוץ להימנעות ולהתבוססות הרגילה שלנו בבריכת הדיכאון והמרמור.

אני נשאר במיטה במקום לנוע כי קשה לי
אני לא נרשם ללימודים כי קשה לי
אני לא מכין פרזנטציה בעבודה כי קשה לי
אני מוותר על קורס הדורש השתתפות פעילה בעבודה כי קשה לי
אני לא יוצא לדייטים כי קשה לי
אני לא הולך לריאיונות עבודה כי קשה לי

קשה. ככה זה אין מה לעשות.

אנשים! גם אם הטבע שלכם הוא נמנע, זהיר ומבויש, זה לא תירוץ להתנהג כך. עושים למרות שקשה. נלחמים, כי אפשר. כל הדברים האלה שקשה לכם לעשות, שמעיקים עליכם, שרובצים עליכם כמו ענן צהוב, אם לא תעשו אותם לא תחיו. חייבים לעשות, לא בגלל שזה קל, ולא בגלל הערך התרפויטי ולא משום שבפעם הבאה זה יהיה קל יותר, אלא משום שאם לא תעשו את זה אתם מוותרים על החיים, אתם נעשים שקופים.

לא לעשות זה לחיות ללא זוגיות, בעבודה אפורה, ללא ריגושים, בלי חברים. ההקלה הזמנית וההימנעות מחרדה תקבור אתכם חיים בביצה של דיכאון.